«כבר 25 שנים שהמעמד הזה, כאן בהר הרצל, מסמל בעבורנו את הרגע בשנה שבו פונה ליבו של העם אל ימי הזיכרון והעצמאות. עם תום הטקס, יצאו חיילי צה״ל לפקוד את כל קברי חללינו אשר נפלו מאז קום המדינה. הם יניחו על כל מצבה את דגל הלאום לצד פרח ונר», כך פתח הרמטכ״ל, רא״ל אייל זמיר, את נאומו בטקס ׳הצדעה לנופל׳.
«זהו מפעל של זיכרון היסטורי רגיש, שבעיניי, הוא סמל עמוק למחויבות של מדינת ישראל לכל אחד מהנופלים, אל זיכרון מורשתם, אל הציווי להיות ראויים להם».
«הנופלות והנופלים יצאו אל משימתם כשהם נושאים עיניהם אל המדינה ונשבעים להגן על אזרחיה ואף להקריב את חייהם להגנת המולדת».
«בכל שנה מחדש, מרכין העם ראשו ומצדיע להם».
«כאן בהר הרצל, קבורים הנופלים לצידם של חוזה המדינה ולצד דמויות מופת שהקדישו את חייהם לבניין המדינה ומוסדותיה. אלה ואלה – דמויות מופת, גדולי האומה שלנו כולם».
כי לא לשוא אחי חרשת ובנית,
לנפש ולבית לנו מלחמה!
ג׳וערה, תל עמל, כנרת וחניתה,
אתן לנו דגלים, ואנו החומה.
«כך כתב נתן אלתרמן בשיר ׳זמר הפלוגות׳».
«סרן איתן יצחק אוסטר זיכרונו לברכה, לוחם ומפקד באגוז, הקבור כאן בהר הרצל, ידע לשיר את כל בתיו של זמר הפלוגות כשהיה רק בן חמש».
«ילד שובה לב שגדל להיות מדריך נערץ בבני עקיבא ו”עבד בלהצטיין”, כפי שסיפרו עליו הוריו. איתן נפל בקרב בלבנון בערב ראש השנה, תשפ״ד. יחד איתו נפלו בקרב זה – רס״ל אור מנצור, לוחם מיחידת אגוז, הקשר שלו, סרן איתי אריאל גיאת, קצין ביהל״ם ורס״ל נזר איטקין, גם הוא לוחם מיחידת אגוז. בדרכם לפנות את הפצועים וההרוגים בתקרית, נפלו גם סרן הראל אטינגר ורס״ל נועם ברזילי, חבריהם ליחידה».
«״לוחם אמיתי נלחם לא בגלל שנאתו למי שעומד מולו, אלא בגלל אהבתו למה שעומד מאחוריו״, נהג איתן לומר לחייליו. זהו המצפן המכוון את משרתי צה״ל כולם – בסדיר, בקבע ובמילואים. הם מתייצבים במסירות אין קץ כבר דורות, וביתר שאת מאז שבעה באוקטובר, כשבליבם מפעמת אהבתם אל עם שלם שעומד מאחוריהם, שאל ביטחונו כולנו ערבים ומחויבים. עם שלכידותו וחוסנו הם העוצמה שממנת צה״ל שואב את נחישותו ואת כוחו».
«מתוך תופת שבעה באוקטובר, יצאנו למערכה רב־זירתית חסרת תקדים בהיקפה ובשיטתיות לפגיעה עמוקה ביכולות של חמאס ברצועת עזה, עד שהוכנע מול דרישתנו לשחרורם כל החטופים. אנו שולטים כיום ברצועת הגנה קדמית בתוך עזה וממשיכים לעמוד על המשמר מול כל תרחיש».
«בגזרה הצפונית לחמנו לחימה עצימה נגד חיזבאללה, לחימה הנמשכת גם כעת ללא לאות. מעל לכל אלה, ניצבנו בנחישות מול המשטר האיראני. אל המערכה יצאנו ב׳עם כלביא׳ ואת הישגיה העמקנו ב׳שאגת הארי׳».
«היא נוהלה כשצה״ל נמצא במצב של עליונות טכנולוגית, מודיעינית ומבצעית מוחלטת. אך כל אלה הם כאין וכאפס מול היתרון האנושי של צה״ל כפי שבא לידי ביטוי בלחימה העזה של הלוחמים באומץ הלב, בגבורה, במסירות וההקראבה – בכל הזירות כולן».
«המסר של צה״ל לאויבינו הוא ברור – אין נקודה במזרח התיכון שידה של ישראל אינה משגת».
«נמשיך לעמוד דרוכים ונחושים מול כל איום ונבצר את עצמאותה של מדינת ישראל לדורות».
«משפחות יקרות, מול האובדן העמוק אנו נותרים אילמים. השמות והפנים מלווים אותנו בכל יום ובכל משימה; הם התכלית והם המגדלור. לא נחדל מלצעוד לצידכם במסע הקשה של ההתמודדות עם השכול, לתמוך ולחבק – ברגעי שבר וגעגוע, אך גם ברגעים של תקווה, בנייה וחיים».
«אנו מחוייבים גם אל נעדרי צה״ל שיצאו אל משימתם ולא שבו; באותה הנחישות אנו ממשיכים לצעוד גם לצידם של הפצועים והפצועות הנאבקים במחירי הגוף והנפש שמותירה המלחמה. נמשיך להיות לצידם בקרב אל השיקום, הדורש מהם וממשפחותיהם כוחות אין-סופיים».
«ברגעים האלה שבין הזיכרון לתקומה, בשעה שבה מדינת ישראל נלחמת במלחמה המורכבת בתולדותיה, המחויבות שלנו לזיכרון הנופלים מתחדדת וצלולה».
«כל דגל שיונח עד ערב יום הזיכרון על קבריהם של חללינו הוא אות לאהבתו של עם, שחיכה כל כך לשובם בשלום של חייליו מן הקרבות, שנושא את כאב האובדן והגעגוע מאז שלא שבו».
כי לא נשוב אחור, ודרך אין אחרת
אין עם אשר יסוג מחפירות חיו.
הלכה, הלכה פלוגה בשרשרת,
פנייך, מולדתי, הולכים איתם בקרב!
«יהי זכר הנופלים צרור בליבנו לעד».
